דראל - רם בע"מ נ' בראל - ניהול ואחזקת בתים משותפים בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיבה.

התביעה

בין המבקשת למשיבה נחתם הסכם שכירות תפעולית לרכב (להלן: "הרכב הראשון"), בערבות המבקשים מס' 2 ו-3. הרכב בוטח בביטוח מקיף, עם החרגת נהג מתחת לגיל 40 וביום 3/8/12 (בתקופת השכירות) עבר תאונה, בה נגרם לו נזק של אובדן להלכה. המשיבה פנתה למבטחת הרכב, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, ונדחתה בנימוק שהכיסוי החריג נהג בן מתחת ל-40 וברכב נהג בן 38.

בין הצדדים נחתם הסכם לשכירות רכב חלופי לזה שנפגע (להלן: "הרכב השני").

המשיבה פנתה גם למבטחת צד ג', שהיה מעורב בתאונה, ואשם בה, על פי הודעת הנהג מטעם המבקשת מס' 1, אך טוענת כי לא זכתה לשיתוף פעולה מצד המבקשת ונהגה, ולא קיבלה פיצוי.

המשיבה טוענת כי אינה צריכה להינזק עקב מחדליה של המבקשת, שאפשרה נהיגת נהג, שנהיגתו אינה מכוסה בביטוח מקיף, ולא שיתפה פעולה בצילום תיק המשטרה לצורך הגשת תביעה נגד צד ג' ומבטחתו.

סכום התביעה, 58,646 ₪ מבוסס על שווי הרכב הראשון, בניכוי השרידים, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית. המשיבה טוענת כי על המבקשים לשלם את סכום התביעה, וניתנת להם הזכות לתבוע את צד ג' ומבטחתו.

ההגנה

המבקשים מתגוננים במספר טענות:

הטענה העיקרית הינה כי לפי ההסכם מיום 23/8/12 (נספח י' לכתב התביעה) היה על המשיבה לפעול לקבלת הכספים מחברת הביטוח, והיא לא פעלה כמיטב יכולתה על פי התחייבותה, על כן פטורים המבקשים.

כחלק ממטענה זו נטען כי דחיית התביעה במסגרת הביטוח המקיף בגין החרגת נהיגת נהג בן מתחת ל-40 (נספח ח' לכתב התביעה) אינה כדין, כי המבקשת לא קיבלה את הפוליסה (נספח ה' לכתב התביעה) עד לאחר קרות התאונה, כי העובד שנהג ברכב בעת התאונה, מר שרון מוראד, רק החל את עבודתו בחברה כשבוע לפני התאונה ולא היה די זמן למבקשת להודיע את גילו למבטחת, וכי מילוי הגיל 40 בטופס נספח הצעה לביטוח רכב (נספח ד' לכתב התביעה) אינו מהווה הסכמה להחרגה אלא דיווח על גילו של הנהג העיקרי, מר אייל דן.

בעניין האחריות לתאונה טוענים המבקשים כי זו רובצת על כתפי נהג צד ג' מר יצחק כאן, שנכנס לצומת במופע רמזור אדום. המבקשים טוענים כי שיתפו פעולה עם סוכנות הביטוח, כפי שנתבקשו וכראייה מצרפים את דו"ח התאונה שהתקבל ממשטרת ישראל כפי שהתבקש ע"י סוכנות הביטוח (נספח א1, א2 ו-א3 לבקשה).

הדיון

בדיון ביום 23/10/13 נחקר המבקש מס' 4, ומחקירתו עלו העובדות הבאות:

נגד נהג המבקשת, מר מוראד, הוגש כתב אישום בגין אי ציות לרמזור אדום, וזאת בסמוך ליום 12/8/13, הנהג הוזמן לדיון בבית המשפט לענייני תעבורה ביום 30/10/13, והמבקשים העבירו את ההזמנה ואת כתב האישום לבאת כוחם ביום 2/10/13 (מש/1).

מבירור שערכתי עלה כי בתיק תעבורה ת"ד 4421-08-13 מדינת ישראל נ' מרון מראד אושר ביום 24/3/14 הסדר טיעון לפיו תוקן כתב האישום, סעיפיו נמחקו והוחלפו בתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (נהיגה בחוסר זהירות), והנאשם נקנס ונקבעה לו פסילה על תנאי.

לאחר ששמעתי את הדיון ואת סיכומי הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות, אני דוחה את הבקשה.

ההסכם מיום 23/8/12 ברור ותכנו הינו כי "המשכירה (המשיבה, ג.ס.ב.) מתחייבת לפעול כמיטב יכולתה לקבלת פיצוי בגין הרכב מצד ג' או מהמבטחת על פי פוליסת הביטוח המקיף של הרכב..." (סעיף 6 להסכם, נספח י' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם")). פרשנות ההסכם נלמדת מקריאתו בשלמותו, והתחייבויות המבקשת לפי יתר סעיפי ההסכם מלמדת כי ההתחייבות העיקרית והשיורית הינה של המבקשת. ההסכם מבוסס על הצהרת המבקשת כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על יצחק כאן, המבוטח ע"י ידי הפניקס חברה לביטוח בע"מ (והואיל הרביעי להסכם).

עוד נקבע כי אם יתקבל מהבטחת סכום פיצוי הנמוך משווי הרכב או אם צד ג' והמבטח ימנעו מלשלם את מלוא הפיצוי בגין אובדן הרכב, תשלם זאת השוכרת, המבקשת (סעיפים 4 ו-5 להסכם).